רשלנות רפואית
באבחון

תביעות רבות שמבוססות על רשלנות רפואית באבחון נובעות מאבחון מוטעה או מושהה של מצב רפואי, מחלה או פציעה. כאשר שגיאת אבחון של רופא מובילה לטיפול שגוי, טיפול מושהה או להעדר טיפול, מצב המטופל עלול להחמיר והוא עלול גם למות. יחד עם זאת, טענה שמבוססת על טעות באבחון בלבד, אינה מספיקה על מנת להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית.

כתבות ומאמרים בנושא

שאלות נפוצות

מה זה רשלנות רפואית באבחון?

רשלנות רפואית באבחון נקבעת כשניתן להוכיח שבשל סטייה מרמת הזהירות הנדרשת מרופאים, הם לא אבחנון מצב רפואי או מחלה, ורשלנותם גרמה נזק למטופל. למשל, כשמטופל מדווח לרופא על בעיה מסוימת שעשויה לסמן מחלה, אבל הרופא אינו מבצע את הבדיקות הנדרשות והמטופל אינו מקב את הטיפול ההולם ונגרם לו נזק, זוהי עילה לתביעת רשלנות רפואית באבחון.

האם שיהוי באבחון אפנדיציט מוגדר כרשלנות רפואית?

במקרים רבים רופאים מתרשלים באבחון בזמן של אפנדציטיס, דלקת התוספתן, מה שמוביל לקריעת התוספתן והתרחשות זיהום מסכן חיים. עילת רשלנות רפואית באבחון מתקיימת כשניתן להוכיח שהמצב יכול היה להיות מאובחן בזמן ושבגלל האבחון המעוכב, המטופל סבל מנזק שאינו הפיך.

האם ניתן לתבוע פיצויים על רשלנות רפואית באבחון מושהה של התקף לב?

רשלנות רפואית במקרה זה תיקבע בהתאם לנסיבות. התקף לב אינו מוגדר כמצב חירום רפואי שכרוך בסכנה מידית לנכות חמורה או למוות, ולכן רופאים מחויבים לנקוט בזהירות ולהתייחס ברצינות לדיווחי המטופל שעשויים להעיד על התפתחות התקף לב, כמו למשל תחושות לחצים בחזה. אם המטופל הציג בפני הרופא תסמינים שעשויים לרמז על מצב זה, הרופא מחויב לבצע את הבדיקות הנדרשות כדי להגיע לאבחון הנכון, כמו למשל בדיקות דם מסוימות, אק"ג דחוף, צנתור, או בדיקות אחרות. כשהרופא אינו מבצע את הפעולות הנדרשות והחולה סובל מהתקף לב, לנפגע עשויה להיות עילה לתביעת רשלנות רפואית באבחון, בטענת שיהוי באבחון ובטיפול בהתקף לב.

האם עיכוב באבחון גידול בעמוד השדרה מוגדר כרשלנות רפואית?

לא תמיד, אבל אם ניתן לקבוע שהרופא לא התייחס בהתאם לדיווחי המטופל ונמנע מביצוע הבדיקות הנדרשות, וכתוצאה מכך אבחון הגידול בעמוד השדרה התעכב והנזקים של המטופל החמירו, ניתן לקבוע עילת תביעת רשלנות רפואית באבחון.

רשלנות רפואית באבחון: איך אבחון שגוי או מושהה מוביל לתביעת רשלנות רפואית

מאמר זה מציג מה נפגעי רשלנות רפואית באבחון צריכים להוכיח בתביעתם, מהם הסוגים השונים של טעויות אבחון ולמה אבחון מוטעה שכיח יותר בהגדרות חדר המיון.

הבנת חובת האבחון הנכון

כשמטופל פונה לטיפול רפואי אבחוני, רופאים מחויבים לנקוט בהליכים רפואיים מקובלים לצורך זיהוי, אימות ואבחון של פציעה או מחלה. תהליך זה כולל בדרך כלל:

  • בדיקת טפסי ההיסטוריה הרפואית של המטופלים.
  • ביצוע בדיקות גופניות.
  • דיון לגבי התסמינים.
  • והזמנות בדיקות אבחון בהתאם.

חלק מהרופאים עשויים גם להשיג את התיקים הרפואיים הקודמים של המטופל ולבדוק אותם ואת תוצאות בדיקות המעבדה שבוצעו. 

כאשר רופאים מזניחים חובות כלליות אלה, במקרים רבים התנהלותם ובילה לאבחון שגוי או החמצת מצב רפואי, מה שמהווה עילה לתביעת רשלנות רפואית באבחון.

כשרופאים אינם טורחים לבדוק לעומק את תסמיני המטופל, הם עלולים לשגות באבחון

במקרים רבים מדי, רופאים מניחים שמטופלים סובלים ממצב שכיח ביותר שקשור לטווח הגילאים שלהם ולתסמינים, כמו אלרגיות, וקובעים טיפול בהתאם. הנחה זו עלולה לגרום לרופאים להחמיץ מצבים רפואיים פחות שכיחים כמו סרטן ריאות, למשל. 

ככל שהמחלה נדירה יותר, כך יש יותר סיכוי שהמטופלים יקבלו שתיים או שלוש אבחנות שגויו לפני שהרופאים יגלו את האמת. אם תובע נפגע ממקרה רשלנות רפואית באבחון, הוא יכול להגיש תביעה משפטית שמבוססת על העובדות הספציפיות, כולל מה שהרופא ידע או שהיה צריך לדעת על המטופל ומצבו. 

לדוגמא, רופא ראשוני צריך להזמין ביופסיה אם הוא מוצא גידול בשד אצל אישה בת ארבעים עם היסטוריה משפחתית של סרטן. העדר הזמנת הבדיקה לפני שהמצב מחמיר עלול להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית באבחון. מצד שני, רופא משפחה עשוי שלא להימצא אחראי לרשלנות אם הוא מייחס בטעות כאב ראש של ילד בן תשע להתייבשות, במקום לסרטן המוח.

הסיבות העיקריות שמובילות לאבחונים שגויים או מושהים

גורמים רבים עשויים לתרום לאבחון שגוי. למשל:

רופאים אינם מתקשרים עם מטופלים

רופאים עשויים למהר לבצע מפגשי אבחון כדי למקסם את מספר החולים שהם יכולים לקבל אחת לשעה. חלק מהנהלים הרפואיים גם מעודדים רופאים לעמוד ליד הדלת על מנת להרתיע את המטופלים מלדון בחששותיהם הרפואיים. 

הימנעות משאלת השאלות הנכוחות והקדשת הזמן לבדיקת מטופלים, מוביל לעתים קרובות למצבים בהם רופאים מחמיצים תסמינים קריטיים שתורים לאבחון שגוי.

הימנעות מבדיקת היסטוריה רפואית של מטופלים

בחלק מהמקרים, מטופלים תורמים לאבחון מוטעה כשאינם מספקים היסטוריה רפואית יסודית. אבל הרופאים מחויבים לשאול שאלות לגבי מצבים קודמים, התרופות והטיפולים של המטופלים, במהלך הבדיקות. 

ככל שההיסטוריה הרפואית של המטופל מפורטת יותר, כך יגדל הסיכוי שרופאים יאבחנו נכון מחלה או פציעה.

טעויות בבדיקות מעבדה או בתוצאות הבדיקות

לא תמיד רופאים בוחנים היטב את החריגות בתוצאות הבדיקות. הם עשויים לייחס בטעות תוצאות חריגות לאורח חייו של המטופל, או פשוט לא להשוות תוצאות לתסמינים המדווחים של המטופל.

העדר מעקב

אם מספר מצבים מציגים תסמינים דומים, רופאים יכולים לקבוע אבחון מוטעה כשטיפולים ראשוניים נכשלים. רופאים וצוותים רפואיים שעובדים תחת לוחות זמנים עמוסים, מזניחים לעתים קרובות את בדיקת המטופלים לגבי הסימפטומים שלהם, ואינם מעריכים מחדש את האבחנה הראשונית, ובמקום זאת, עשויים פשוט לקבוע טיפול אחר לאותו מצב שאובחן בטעות.

הימנעות מהפניה למומחים

רופאי משפחה משמשים לרוב כמוקד לצרכים הרפואיים של המטופלים. במקרים רבים, הם מבצעים בדיקות, ואם הם מזהי מצב אפשרי, הם מפנים מטופלים למומחים. 

אם רופא משפחה נמנע מלשלוח מטופל למומחה במידת הצורך, התנהלות זו עלולה להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית באבחון.

מצבים רפואיים שמאובחנים באופן שגוי

רוב מקרי רשלנות רפואית באבחון מתעוררים כשמטופלים שסובלים מתסמינים, מאובחנים בטעות וכתוצאה מכך הם סובלים מפגיעה שניתן למנוע. 

הפרעות נדירות שמחקות מחלות שכיחות יותר מהוות את האבחנות השגויות הנפוצות. לעתים קרובות, רופאים מזהים או מתעלמים מהתסמינים המוקדמים של המצבים הבאים:

  • מחלת ליים
  • מחלת זאבת
  • מחלת הסרטן
  • שבץ
  • טרשת נפוצה
  • מחלת צליאק
  • הפרעת פיברומיאלגיה
  • מחלת פרקינסון
  • תסמונת המעי הרגיז
  • מצבי בלוטת התריס והאדרנל
  • תסמונת השחלות הפוליציסטיות.

במקרים רבים, מצבים אלה מופיעים עם תסמינים שמדמים מחלות שכיחות יותר, כגון אלרגיות למזון, הריון, תסמונת קדם וסתית, כאבי ראש, הצטננות, כאבי גב, דלקת פרקים ועייפות כללית. רק עד שהטיפולים הראשוניים נכשלים, הרופאים מתחילים להטיל ספק באבחון ובתוכנית הטיפול המקורית. 

לפעמים, כמעט בלתי אפשרי להבחין במצבים מסוימים כאשר הם מוצגים לראשונה. וזה לא הכול. אין זה מציאותי לבדוק מיד הפרעות נדירות, ולכן רוב מקרי רשלנות רפואית באבחון מתעוררים כאשר רופא היה צריך לדעת על סמך סימפטומים מתמשכים וטיפולים כושלים, שהוא קבע אבחון וטיפול שגוי.

מקרים הפוכים של אבחון מוטעה

למרות שזה נשמע כמו סרט הוליוודי, רופאים מאבחנים באופן שגוי מטופלים עם מצבים חמורים או סופניים שלא היו להם. סוג זה של אבחון מוטעה עלול לגרום למטופלים לעבור כימותרפיה או ניתוחים מיותרים. ברגע שמטופלים מקבלים אבחנה, לעתים רחוקות הרופאים המטפלים חוזרים ומטילים ספק בתוצאות הבדיקה הראשוניות. 

הנפגעים יכולים לתבוע פיצויים אם עברו טיפול מיותר שגרם להם למחלות גופניות ולהפסדים כספיים. מטופלים עשויים לבקש תשלום עבור סבל רגשי ועוגמת נפש שנובעים מאבחון שגוי.

הגשת תביעת רשלנות רפואית שמבוססת על אבחון מוטעה

אבחון הוא אמנות ומדע. גם הרופאים הטובים ביותר עשויים שלא לאבחן נכון מצב נדיר. התדיינות בגין רשלנות מקצועית באבחון תלויה לעתים קרובות בקביעה האם האבחנה השגויה הייתה סבירה או לא, בהתבסס על עובדותיו ונסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

ברוב המקרים, שופטים שואלים אם רופא עם ניסיון דומה באותו תחום היה מאבחן גם הוא את המצב באופן שגוי. עדים רפואיים מומחים נדרשים לעתים קרובות להעיד בתביעות רשלנות רפואית מורכבות. 

תובעים שנפגעו יכולים להגיש תביעות רשלנות רפואית באבחון כנגד כל איש מקצוע בתחום הבריאות, לרבות אחיות מוסמכות, עוזרי רפואה, כירופרקטים ורופאי שיניים. רופאים שמאבחנים באופן שגוי מצבים שכיחים, כגון טעות בהתקף לב בגלל שפעת, או שאינם מפנים מטופלים לרופאים מומחים, עלולים לשאת באחריות האבחון המוטעה.

הוכחת רשלנות רפואית שמבוססת על שגיאות אבחון

החוק אינו מחייב רופאים באחריות משפטית לכל שגיאות האבחון, וברוב המקרים מטופלים חייבים להוכיח ארבעה טיעונים על מנת לנצח בתביעת רשלנות רפואית באבחון:

  • התקיימו יחסי רופא-מטופל, והמטופל חיפש אבחנה.
  • הרופא התרשל, כלומר, לא סיפק טיפול מיומן וכשיר באופן סביר שתואם את ההליכים הרפואיים המקובלים.
  • כתוצאה מחוסר הזהירות של הרופא, הוא קבע אבחון שגוי.
  • רשלנות הרופא גרמה לפגיעה ממשית פיזית או כלכלית במטופל, שניתנת למניעה.

רוב מקרי הרשלנות הרפואית תלויים בשאלה האם הרופא התרשל והאם רשלנות זו פגעה במטופל? יתכן שיידרשו כמה ביקורים, או התייעצויות עם כמה רופאים, כדי לקבל את התשובות לשאלות. לא כל אבחנה שגויה תומכת בתביעת רשלנות רפואית באבחון, אבל יתכן שמקרים מסוימים יהוו עילה לתביעה. 

עורך דין מומחה בתחום מתייעץ עם מומחים רפואיים לבדיקת המקרה שלכם ויקבע אם אתם זכאים לפיצוי בגין אבחנה שגויה או שהוחמצה.

האם הרופא התנהל ברשלנות?

אבחון מוטעה או אבחנה מושהית אינם מספיקים כדי לבסס עילת תביעת רשלנות רפואית באבחון. רופאים מיומנים יכולים לבצע שגיאות אבחון גם כאשר הם נוקטים בזהירות סבירה בקביעת האבחנה. 

המפתח הוא לקבוע האם הרופא התנהל במיומנות, שכוללת הערכה של הפעולות שהרופא נקט בהן או נמנע מנקוט בהן כשהגיע לקביעת האבחון. כלומר, בית המשפט יבחן אם הרופא נקט בשיטת “האבחנה המבדלת”, בקביעת האבחון.

רוב תביעות רשלנות רפואית באבחון מבוססות על עדויות מומחים

ברוב המקרים, בתי משפט בוחנים התנהלות רופאים לפי תקנות המקצוע הנוגעות למדיניות בתי חולים שמעסיקים רופאים עם אותה רמת ניסיון בתחום העיסוק שמהווה את הבסיס לתביעה. לדוגמא, אם ארבעה מתוך חמישה רופאים היו מזמינים בדיקת דם על סמך תסמיני המטופל, והרופא של המטופל לא עשה זאת, התנהלותו עשויה לתמוך בטענת רשלנות רפואית באבחון. 

גם ההפך הוא הנכון. אם ארבעה מכל חמישה רופאים לא היו מזהים א המצב, הרופא המטפל עשוי להימנע מאחריות. לעתים קרובות, רופאים נדרשים לבחון את התיקים הרפואיים של מטופל שנפגע, ולהעיד ע סטנדרט הטיפול המקובל במקצועם.

אבחון נכון צריך להיות מבוסס על תהליך אבחנה מבדלת

אבחנה מבדלת, או אבחון דיפרנציאלי, הוא שיטה מערכתית בה משתמשים רופאים לזיהוי מחלה או מצב במטופלים. בהתבסס על הערכה ראשונית של המטופל, הרופא עורך רשימת אבחונים לפי הסבירות. 

בשלב הבא הרופא בודק את עוצמתה של כל אבחנה על ידי ביצוע תצפיות רפואיות נוספות על המטופל, שואל שאלות מפורטות אודות הסימפטומים וההיסטוריה הרפואית, ומזמין בדיקות או מפנה את המטופל למומחים. 

באופן אידיאלי, מספר אבחנות פוטנציאליות יישללו עם התקדמות החקירה, ורק אבחנה אחת תישאר בסוף. כמובן, לאור האופי הלא-ודאי של הרפואה, זה לא תמיד המקרה, ולעתים, לאחר בירור נוסף, הרופא יגלה מידע אחר שיגרום לו להוסיף לרשימת האבחון הדיפרנציאלי.

הטיעונים העיקריים בתביעת רשלנות רפואית באבחון

בתביעת רשלנות רפואית באבחון, המטופל נדרש להוכיח שרופא אחר עם מומחיות דומה, בנסיבות דומות, לא היה מאבחן את מצבו באופן שגוי. במובן המעשי, התביעה צריכה להוכיח אחד משני תרחישים:

  • הרופא לא כלל את האבחנה הנכונה ברשימת האבחנות המבדלות, כפי שרופא מיומן היה נוהג בנסיבות דומות.
  • הרופא כלל את האבחנה הנכונה ברשימת האבחנות המבדלות, אבל לא ביצע בדיקות מתאימות או נמנע מלבקש חוות דעת ממומחים על מנת לחקור את כדאיות האבחנה.

שגיאות בבדיקות אבחון

לפעמים רופא אינו מצליח לאבחן נכון את המצב מכיוון שהוא מסתמך על תוצאות שאינן מדויקות מבדיקות מעבדה, מסרטי רדיולוגיה או מסוגים אחרים של בדיקות. מצב זה עשוי להתקיים באחד משני אופנים: או שציוד האבחון היה לקוי, או שאירעה טעות אנוש, למשל:

  • הדגימות היו מזוהמות או התערבבו עם דגימות אחרות.
  • הטכנאי השתמש בהליך שאינו תקין.
  • תוצאות הבדיקה נקראו באופן שגוי.
  • או שהטכנאי המומחה החמיץ משהו בצילום רנטגן או פתולוגיה.

למרות שהרופא אינו יכול להיות אחראי לרשלנות רפואית במצב זה, יתכן שאדם אחר יימצא אחראי, כמו הטכנאי שקרא באופן שגוי את שקופית הפתולוגיה. שוב, על המטופל להוכיח כי הטעות נבעה מרשלנות.

האם האבחנה השגויה פגעה במטופל?

על המטופל להוכיח גם שמקרה רשלנות רפואית באבחון מצד הרופא, או אבחון מושהה גרמו לפציעתו או למצבו של המטופל להתקדם מעבר למקובל, אם האבחנה הנכונה הייתה מתבצעת במועד, וכי להתקדמות זו הייתה השפעה שלילית על החמרת מצב המטופל. 

בגלל אבחנת סרטן מושהית, למשל, מטופל עלול לעבור משטר טיפולי חמור יותר, כגון כימותרפיה, או שהוא נפטר מכיוון שהסרטן שלח גרורות בגוף וכבר לא הגיב לטיפול. לפעמים מטופל יכול להוכיח נזק גם אם עדיין ניתן לטפל במצב, לדוגמא, בחלק ממקרי הסרטן איחור בטיפול מגביר את הסיכון להישנות המחלה.

במקרה הנדיר שרופא מאבחן מטופל עם מצב או מחלה שאין לו, המטופל יכול גם להוכיח פגיעה בהיבט של חרדה, לחץ, בעיות רפואיות והוצאות עקב טיפול מיותר.

תביעת נזקים במקרי רשלנות רפואית באבחון

במקרי אבחון שגוי, לא תמיד הרופאים גורמים לנזק ישיר, והם עשויים לטעון בכתב ההגנה שלהם שגם אבחון נכון לא היה משנה את מצב המטופל. לדוגמא, יתכן שרופא לא זיהה סוג נדיר של סרטן שלא ניתן לריפוי. רוב המקרים שקשורים לאבחונים כוזבים או מאוחרים תלויים בשאלה האם המטופלים סבלו מנזקים שמיוחסים רק למקרי רשלנות רפואית באבחון.

כדי לתבוע נזקים כספיים מרופאים או מצוותים רפואיים, המטופלים צריכים להגיש ראיות שמוכיחות כי האבחנה השגויה של הרופא גרמה להם לנזק משמעותי יותר מהמצב הבסיסי. דוגמא אופיינית כולל החמצת סימנים מוקדמים לסרטן השד כאשר ניתן היה לטפל במחלה. שגיאה זו עלולה לגרום להתפשטות הסרטן, מה שמחייב טיפול פולשני יותר או אבחון סופני.

באופן דומה, מטופלים שעברו הליכים מיותרים וכתוצאה מכך סבלו מתופעות לוואי כואבות, עשויים גם הם לתבוע פיצויים. האחריות להתדיינות אבחנתית מוטעית בדרך כלל נקבעת אם המטופל סבל מנזקים ייחודיים וניתנים למניעה כתוצאה מטעות הרופא.

נפגעתם בגלל רשלנות רפואית? ייתכן שמגיעים לכם פיצויים.

צרו עמנו קשר לייעוץ חינם​