מערכת היחסים בין פסיכיאטר למטופל נחשבת למערכת היחסים האישית ביותר בתחום הבריאות הנפשית, כך שטעויות בטיפול או החמצות של פסיכיאטר, שאינו מאבחן נכון תסמינים או הפרעות נפשיות, ומרכיב תוכנית טיפול שגויה, עלולות להוביל להשלכות משמעותיות על מטופלים.
המומחים המשפטיים באתר MedLawyers זמינים לסייע לכם בכל מקרה שבו נפגעתם על ידי איש מקצוע רפואי, כולל רשלנות רפואית בפסיכיאטריה, עם ייצוג וליווי בהליכים המשפטיים, עד למיצוי הדין עם האחראים. אבל תחילה בואו נבחן כמה מהדוגמאות הנפוצות שמצדיקות הגשת תביעה נגד האחראים.
ניצול יחסי האמון
מערכת היחסים בין פסיכיאטרים למטופלים היא מערכת יחסים של אמון. פסיכיאטרים מחזיקים בכוח רב על המטופלים שלהם ולעתים קרובות המטופלים פגיעים למדי כשהם פונים לטיפול. מה קורה כשפסיכיאטרים מנצלים את המטופלים שלהם? למשל, מהן ההשלכות כשפסיכיאטר מקיים יחסי מין עם מטופל?
פסיכיאטרים מחויבים לכללים אתיים נוקשים בכל הנוגע לטיפול בחולים. מגע מיני המתרחש במהלך יחסי רופא-מטופל מהווה הפרה של הקוד האתי של פסיכיאטר ועלול להוביל להליכים משמעתיים על ידי ועדות רפואיות ולתביעת פיצויי רשלנות רפואית פסיכיאטרית.
למטופל יש זכות לצפות להתנהלות מוסמכת ומקצועית מפסיכיאטר. אם התנהגותו של הפסיכיאטר לא תעמוד בסטנדרט זה ותגרום נזק למטופל, הפסיכיאטר יישא באחריות לנזק זה. זה יכול להיות נכון גם אם המטופל הסכים לקשר מיני. הנזק במצב זה יכול לבוא בצורות רבות. הצורה הנפוצה ביותר היא פגיעה רגשית הנובעת מהפרת אמון.
כישלון במניעת התאבדות
פסיכיאטרים ואנשי מקצוע אחרים בתחום בריאות הנפש חבים חובת זהירות כלפי מטופליהם. בכל מקרה בו חובה זו מופרת, המטפלים עשויים להימצא אחראים כאשר מטופל מת מהתאבדות. למשל, על פסיכיאטרים מוטלת החובה להעריך את הסיכון להתאבדות, והם מחויבים גם לנקוט בפעולות אם הם יודעים – או היו צריכים לדעת – שמטופל חווה מחשבות או התנהגויות אובדניות.
פסיכיאטרים שלא נוקטים בפעולה כדי להגן על מטופלים מפני פגיעה עצמית יכולים להיות אחראים למותם שלא כדין של מטופלים והם חשופים לתביעות רשלנות רפואית פסיכיאטרית.
רישום תרופות שגויות או במינונים שאינם מתאימים
ברור שרישום תרופה שגויה או קביעת מינון שגוי של התרופה הנכונה הם מצבים שעלולים להיות כרוכים בהשלכות חמורות. מסיבה זו, פסיכיאטרים נדרשים לנקוט משנה זהירות כאשר רושמים תרופות ולייעץ כראוי לחולים לגבי הסיכונים הכרוכים בתרופות מסוימות.
במקרים בהם תרופות או מינונים שגויים פגעו בחיי המטופלים וסיכנו אותם, לנפגעים יש עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית פסיכיאטרית, עם דרישה לפיצויים הולמים שקבועים בחוק.
הימנעות מהזהרת צדדים שלישיים מפני איומים שהם חשופים להם
לפי סטנדרטים אתיים, פסיכיאטרים ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש חייבים לשמור בסודיות את כל מה שהמטופלים שלהם אומרים להם במהלך הטיפול. אבל מה קורה כשמטופל מודיע לפסיכיאטר על כוונתו לפגוע או להרוג מישהו?
זה אולי נראה מובן מאליו שהפסיכיאטר צריך לדווח על השיחה למשטרה כדי למנוע את הרצח, אבל אזהרה למשטרה או לצד השלישי המאוים מפרה את החיסיון. נניח שהפסיכיאטר מכבד את החיסיון והמטופל ממשיך את האיום ומבצע רצח. האם משפחת הקורבן יכולה לתבוע את הפסיכיאטר על אי התרעה על האיום?
למרות שהמידע התקבל במסגרת הליך טיפול, ברוב המקרים התשובה היא כן. בהעדר הזהרה מוקדמת, למשפחת הקורבן תהיה עילה להגיש נגד המטפל תביעת רשלנות רפואית בפסיכיאטריה, אם המטופל הודיע בבירור על כוונתו להרוג, והפסיכיאטר מאמין שהאיום ממשי, אבל נמנע מנקיטה בפעולה מתאימה.
איך מוכיחים רשלנות פסיכיאטרית?
על מנת להוכיח התקיימות מצב של רשלנות פסיכיאטרית בטיעוני כתב התביעה ובהליכים בבית המשפט, התביעה נדרשת להוכיח שלושה יסודות בסיסיים:
- התקיימות יחסי רופא-מטופל.
- הרופא הפר את תקן הזהירות (רשלנות).
- המטופל נפגע כתוצאה מרשלנות הרופא.
יחסי רופא-מטופל
כאשר רופא בודק מטופל או קובע תוכנית טיפול, ברוב המקרים זהו הבסיס להיווצרות מערכת יחסים בין רופא למטופל.
מטופלים יכולים להוכיח את האלמנט הזה בקלות באמצעות תיעוד כמו רישומי טיפולים וחשבונות רפואיים.
הפרת תקן הזהירות
עורך דין מומחה בתחום, שיודע איך להוכיח רשלנות רפואית, ושיש לו ניסיון עשיר בהגשת תביעות, מוכיח שני היבטים עיקריים לביסוס טיעוני התביעה: סטנדרט הטיפול היה לקוי; והתקיימה הפרה של סטנדרט טיפול תקין.
במקרה של רשלנות רפואית, “סטנדרט הטיפול” מתייחס לרמת הכשירות שרוב הפסיכיאטרים היו מפגינים בנסיבות דומות. כמעט בכל המקרים, נדרש עד מומחה כדי לקבוע את רמת הטיפול המתאימה.
נזק שנגרם עקב הרשלנות
דיני רשלנות רפואית קובעים שהפרה של סטנדרט הטיפול אינה מספיקה כדי לזכות בתביעה. על מנת שניתן יהיה לבסס את הטיעונים בהליכים שמתקיימים בבית המשפט, התביעה נדרשת להוכיח גם שרשלנותו של הפסיכיאטר גרמה למטופל לנזק צפוי (פגיעה פיזית או נפשית).
נזק זה יכול להתבטא במגוון אופנים במקרה של רשלנות פסיכיאטרית, כולל החמרת המצב הנפשי של המטופל; התרחשות סיבוכים בלתי סבירים ובלתי צפויים שדורשים טיפול רפואי נוסף, או התאבדות המטופל.
סוגיה קריטית שנלקחת בחשבון היא האם רשלנות הרופא אכן גרמה למטופל נזק
ברוב המקרים של רשלנות רפואית בפסיכיאטריה, התביעה מבוססת על עדות של עד מומחה, על מנת להציג באפן חד משמעי את הקשר הסיבתי בין רשלנות הרופא לבין הפגיעה במטופל. כך, לדוגמה, נניח שפסיכיאטר רושם תרופה למטופל שחווה דיכאון. התרופה ידועה כמגבירה את הסיכון למחשבות טורדניות ולהתנהגויות אובדניות בחולים עם דיכאון.
במקרים בהם הרופא אינו מיידע את המטופל על הסיכונים, והמטופל נפתר כתוצאה מהתאבדות כמה שבועות לאחר תחילת הטיפול התרופתי, עד מומחה עשוי להעיד כי בקביעת התרופה השגויה, או בהימנעות מייעוץ נאות למטופל לגבי הסיכונים הכרוכים בשימוש בתרופה, מחדלים אלו תרמו באופן משמעותי למותו של החולה.
בשורה התחתונה, לא מתנהלים בהליכי רשלנות רפואית בלי ייעוץ וליווי של המומחים בתחום
אם אתם או אדם קרוב אליהם נפגעתם כתוצאה מהתנהלות רשלנית של פסיכיאטר או איש מקצוע אחר בבריאות הנפש, הצעד הראשון שלכם הוא לקבל ייעוץ משפטי, מכיוון שאלו מקרים מורכבים להוכחה, וחשוב שיהיה לצידכם איש המקצוע המתאים, שבקיא בהליכים המשפטיים ושיכול להציג עדויות של אנשי מקצוע רפואיים, להוכחת טיעוני התביעה שלכם.
באתר MedLawyers תמצאו את מיטב עורכי הדין המובילים בתחום, כך שתוכלו לבחור את איש המקצוע הנכון להתייעץ איתו, ולקבל ייצוג הולם לתביעתכם נגד האחראים, עד למיצוי הדין וקבלת הפיצוי ההולם, לפני שיתקיימו תנאי התיישנות תביעות רשלנות רפואית.
המומחים של MedLawyers עונים על השאלות הנפוצות שלכם:
מהו תהליך רשלנות רפואית בפסיכיאטריה?
בכל מקרה בו אתם מאמינים שפסיכיאטר שטיפל בכם הפר את החוק ואת זכויותיכם, חשוב מאוד שיהיה לכם את המידע המשפטי הדרוש להגשת תביעה נגד האחראי. תחום הרשלנות הרפואית מורכב ומסועף ביותר, אבל עם ייעוץ של עורך דין מומחה בתחום, תוכלו להבין את זכויותיכם ולקבוע אם יש לכם עילת תביעה.
לפסיכיאטרים, כמו לאנשי מקצוע אחרים בתחום הרפואה, יש חובה לעמוד בסטנדרטים של טיפול הולם בענף שלהם. משמעות הדבר היא שעליהם לנקוט בצעדים מיוחדים כדי לא להפר את הסטנדרטים הללו או להעמיד אף אחד מהמטופלים שלהם במצב קשה.
לכן חשוב שתהיו מודעים לבעיות האפשריות שמצדיקות פתיחת הליך תביעת רשלנות רפואית, כך שתבינו מתי אתם זכאים להתקדם למיצוי זכויותיכם. לאנשים רבים אין את הידע המשפטי המתאים והם אינם בקיאים בחוקים הנוגעים לרשלנות פסיכיאטרית, ולכן יש לפתוח בהליכים רק כשהמומחים המשפטיים מייצגים אתכם ומלווים אתכם לאורך כל התהליך.
האם אני יכול לתבוע פסיכיאטר על רשלנות?
פסיכיאטרים נושאים באחריות לרשלנות מסיבות שונות, כולל:
קיום קשר מיני עם מטופל.
העדר הקפדה על ביצוע הערכת סיכון התאבדות.
אי מניעת התאבדות של מטופל.
קביעת אבחנה שגויה.
מתן מרשם לטיפול תרופתי שגוי, או במינונים שאינם מתאימים.
אי קבלת הסכמה מדעת רשלנות רפואית נקבעת כשהמטופל לא היה מודע להשלכות, לתופעות הלוואי ולסיכונים הכרוכים בקבלת טיפול תרופתי מסוים.
שיתוף מידע אישי ורגיש עם צדדים אחרים, ללא קבלת הסכמת המטופל.
הימנעות ההזהרת צדדים שלישיים מפני איומים מצד חולים נוכחיים, כנדרש בחוק.
מתי מתקיימת עילת תביעה שמבוססת על טיעון ניצול יחסי האמון?
מערכת היחסים בין פסיכיאטר למטופל היא מערכת יחסים מורכבת ביותר, ואיש מקצוע זה נדרש לעמוד בקוד האתי של טיפול מקצועי. אבל בכל מקרה בו הוא חוצה את הגבולות הברורים של מערכת יחסים זו, או שהוא מפר את הקוד האתי, יתכן שלמטופל תהיה עילה לתביעת רשלנות רפואית.
אם יש לכם ראיות שמצביעות על כך שהתנהלותו של פסיכיאטר לא עמדה בסטנדרט הזה והובילה אתכם לנזק או לפציעה כתוצאה מכך, הפסיכיאטר עשוי להיות אחראי לנזק זה וסביר להניח שתוכלו להגיש תביעת רשלנות רפואית בפסיכיאטריה.
עילת הניצול שחל יחסי האמון תקפה במיוחד במקרים בהם הפסיכיאטר קיים יחסי מין עם המטופל או המטופלת, ללא הסכמתם או ללא הבנתם את חומרת הפרה מקצועית זו, ובכך תרם באופן ישיר ומודע להחמרת מצבם הנפשי.
מהי אחריות כלפי צד שלישי?
אחריות צד ג' היא אינדיקציה נוספת שיכולה להצדיק פתיחה בהליך תביעת רשלנות רפואית פסיכיאטרית, במיוחד במקרים בהם במהלך מפגשי הטיפול עולה סכנה ברורה ומיידית לצדדים אחרים.
כללים נוקשים של סודיות חלים על מערכת היחסים בין מטופל לפסיכיאטר, ויש לשמור עליהם, אבל בכל מקרה בו הפסיכיאטר מקבל מהמטופל מידע שנוגע לסיכון צד שלישי, עליו להפר את חובת הסודיות, וליידע את רשויות החוק או להזהיר את האנשים שנמצאים בסיכון לפגיעה מצד המטופל.
כשהמטפל שומר את המידע לעצמו, יתכן שלמשפחת הנפגע תתקיים עילת תביעת רשלנות רפואית פסיכיאטרית, בגין אי נקיטה בפעולה הנדרשת.