תסמונת קושינג רשלנות רפואית: השלכות אבחון וטיפול שגוי
תסמונת קושינג היא הפרעה אנדוקרינית נדירה הנגרמת מייצור עודף של קורטיזול בבלוטת יותרת הכליה או
תביעות רבות שמבוססות על רשלנות רפואית באבחון נובעות מאבחון מוטעה או מושהה של מצב רפואי, מחלה או פציעה. כאשר שגיאת אבחון של רופא מובילה לטיפול שגוי, טיפול מושהה או להעדר טיפול, מצב המטופל עלול להחמיר והוא עלול גם למות. יחד עם זאת, טענה שמבוססת על טעות באבחון בלבד, אינה מספיקה על מנת להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית.
תסמונת קושינג היא הפרעה אנדוקרינית נדירה הנגרמת מייצור עודף של קורטיזול בבלוטת יותרת הכליה או
תביעות רשלנות רפואית מוגשות כנגד אנשי מקצוע בתחום הבריאות שאינם מספקים למטופלים רמת טיפול סטנדרטית,
כשרופאים או אנשי צוות רפואיים שונים מתרשלים בתפקידם לאבחן או לטפל מיד במצבים רפואיים שעלולים
גסטרואנטרולוגיה היא תחום מורכב ברפואה המתמקד בהפרעות במערכת העיכול – כולל הוושט, הקיבה, הכבד, דרכי
כמעט כל תביעת רשלנות רפואית שעומדת לדין תלויה בעדויות של עדים מומחים. עורכי דין מזמינים
מקרים של רשלנות רופאים באבחון סרטן המעי הגס אינם נפוצים, אבל כשהם מתרחשים, ההשלכות עלולות
תסמונת דאון היא הפרעה גנטית שכוללת שילוב מומים מולדים. לאנשים עם התסמונת, יש מידה מסוימת
אם התינוק שלכם חווה פגיעה כתוצאה מעיכוב או אבחון שגוי של סטרפטוקוקוס מקבוצה B (GBS),
מחלת טיי זקס היא הפרעה נדירה שמועברת מהורים לילדיהם. המחלה נגרמת כתוצאה מהיעדר אנזים שמסייע
במקרים רבים, שיתוק מוחין ילדים נגרם כתוצאה מטעויות רפואיות שניתנות למניעה, שמתבצעות במהלך הלידה ועשויות
שיתוק מוחין עלול להיגרם כתוצאה משני סוגי נזק מוחי. הסוג הראשון מתרחש כשהמוח מתפתח באופן
התפתחות שיתוק מוחין בתינוקות קשורה ברוב המקרים לסיבוכים במהלך הלידה שמובילים לפגיעה במוח התינוק. אם
אם עברתם בדיקת GBS, לא משנה אילו תוצאות התקבלו, אל תדאגו. תוצאות חיוביות ל-GBS הן
שיתוק מוחין הוא קבוצת הפרעות משתנות בחומרתן שמשפיעות על תנועה תקינה בחלקים שונים של הגוף.
מחלות ניוון שרירים הן קבוצות של מחלות שהופכות את השרירים לחלשים ופחות גמישים לאורך זמן.
תסמונת וגנר, שנקראת גם גרנולומטוזיס של ווגנר, היא הפרעה נדירה ומסכנת חיים שמגבילה את זרימת
קורפוס קלוסום, הוא המונח הלטיני לכפיס המוח, זהו מסלול החיבור הגדול ביותר במוח, שמורכב מיותר
הורים מתקשים לשמוע את הבשורה על טריזומיה 13 שיש לתינוק שלהם, מצב שנקרא גם תסמונת
טוברוס סקלרוזיס, שנקראת גם טרשת שחפתית, היא הפרעה גנטית שאינה שכיחה שמובילה להתפתחות גידולים שאינם
דלקת קרום המוח היא מחלה שעלולה להתפרץ בשלושה סוגים: דלקת חיידקית, נגיפית ופטרייתית, ובהעדר זיהוי
מקרים רבים של רשלנות רפואית נובעים מאבחון מוטעה או מושהה של מצב רפואי או מחלה.
תביעות רשלנות רפואית מוגשות כדי להבטיח שמטופלים יקבלו פיצויים במקרים בהם לא קיבלו טיפול ראוי,
השיטה האמינה ביותר לאיתור מחלת צליאק היא בדיקת דם של נוגדני רקמת טרנס-גלוטמינאז. בדיקה זו
רופאים וצוותים רפואיים מבצעים בדיקות דם במטרה לגלות תחלואה או סימנים למחלות. בדיקות מעבדה יכולות
יש מעט תחומי אחריות שרופאים וצוותים רפואיים נדרשים להתייחס אליהם ברצינות רבה יותר מחובתם לחקור
גסטרואנטרולוגים מחויבים לטפל בחולים בשקדנות ולבצע טיפול הולם. מכיוון שרופאים אלה מטפלים בבעיות בדרכי העיכול,
עורכי דין מומחים בתחום רשלנות רפואית מיומנים בטיפול בתביעות שכרוכות בסרטן השד עקב רשלנות רפואית
הגילוי על מחלת סוכרת עשוי להתקבל בהלם, אבל לאחר האבחנה, רוב החולים מקבלים את הטיפול
ילדים ומבוגרים סובלים מעיוורון חלקי או מוחלט שניתן לייחס אותו לרשלנות רפואית. הטעויות הרפואיות שעלולות
סרטן הערמונית הוא הסרטן המאובחן ביותר בקרב גברים, ומשפיע במיוחד על גברים מבוגרים. כשהסרטן מאובחן
“צר לי לבשר לך את זה, אבל יש לך סרטן”. כמעט בטוח שאלו הן המילים
מאמר זה מציג מה נפגעי רשלנות רפואית באבחון צריכים להוכיח בתביעתם, מהם הסוגים השונים של טעויות אבחון ולמה אבחון מוטעה שכיח יותר בהגדרות חדר המיון.
כשמטופל פונה לטיפול רפואי אבחוני, רופאים מחויבים לנקוט בהליכים רפואיים מקובלים לצורך זיהוי, אימות ואבחון של פציעה או מחלה. תהליך זה כולל בדרך כלל:
חלק מהרופאים עשויים גם להשיג את התיקים הרפואיים הקודמים של המטופל ולבדוק אותם ואת תוצאות בדיקות המעבדה שבוצעו.
כאשר רופאים מזניחים חובות כלליות אלה, במקרים רבים התנהלותם ובילה לאבחון שגוי או החמצת מצב רפואי, מה שמהווה עילה לתביעת רשלנות רפואית באבחון.
במקרים רבים מדי, רופאים מניחים שמטופלים סובלים ממצב שכיח ביותר שקשור לטווח הגילאים שלהם ולתסמינים, כמו אלרגיות, וקובעים טיפול בהתאם. הנחה זו עלולה לגרום לרופאים להחמיץ מצבים רפואיים פחות שכיחים כמו סרטן ריאות, למשל.
ככל שהמחלה נדירה יותר, כך יש יותר סיכוי שהמטופלים יקבלו שתיים או שלוש אבחנות שגויו לפני שהרופאים יגלו את האמת. אם תובע נפגע ממקרה רשלנות רפואית באבחון, הוא יכול להגיש תביעה משפטית שמבוססת על העובדות הספציפיות, כולל מה שהרופא ידע או שהיה צריך לדעת על המטופל ומצבו.
לדוגמא, רופא ראשוני צריך להזמין ביופסיה אם הוא מוצא גידול בשד אצל אישה בת ארבעים עם היסטוריה משפחתית של סרטן. העדר הזמנת הבדיקה לפני שהמצב מחמיר עלול להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית באבחון. מצד שני, רופא משפחה עשוי שלא להימצא אחראי לרשלנות אם הוא מייחס בטעות כאב ראש של ילד בן תשע להתייבשות, במקום לסרטן המוח.
גורמים רבים עשויים לתרום לאבחון שגוי. למשל:
רופאים עשויים למהר לבצע מפגשי אבחון כדי למקסם את מספר החולים שהם יכולים לקבל אחת לשעה. חלק מהנהלים הרפואיים גם מעודדים רופאים לעמוד ליד הדלת על מנת להרתיע את המטופלים מלדון בחששותיהם הרפואיים.
הימנעות משאלת השאלות הנכוחות והקדשת הזמן לבדיקת מטופלים, מוביל לעתים קרובות למצבים בהם רופאים מחמיצים תסמינים קריטיים שתורים לאבחון שגוי.
בחלק מהמקרים, מטופלים תורמים לאבחון מוטעה כשאינם מספקים היסטוריה רפואית יסודית. אבל הרופאים מחויבים לשאול שאלות לגבי מצבים קודמים, התרופות והטיפולים של המטופלים, במהלך הבדיקות.
ככל שההיסטוריה הרפואית של המטופל מפורטת יותר, כך יגדל הסיכוי שרופאים יאבחנו נכון מחלה או פציעה.
לא תמיד רופאים בוחנים היטב את החריגות בתוצאות הבדיקות. הם עשויים לייחס בטעות תוצאות חריגות לאורח חייו של המטופל, או פשוט לא להשוות תוצאות לתסמינים המדווחים של המטופל.
אם מספר מצבים מציגים תסמינים דומים, רופאים יכולים לקבוע אבחון מוטעה כשטיפולים ראשוניים נכשלים. רופאים וצוותים רפואיים שעובדים תחת לוחות זמנים עמוסים, מזניחים לעתים קרובות את בדיקת המטופלים לגבי הסימפטומים שלהם, ואינם מעריכים מחדש את האבחנה הראשונית, ובמקום זאת, עשויים פשוט לקבוע טיפול אחר לאותו מצב שאובחן בטעות.
רופאי משפחה משמשים לרוב כמוקד לצרכים הרפואיים של המטופלים. במקרים רבים, הם מבצעים בדיקות, ואם הם מזהי מצב אפשרי, הם מפנים מטופלים למומחים.
אם רופא משפחה נמנע מלשלוח מטופל למומחה במידת הצורך, התנהלות זו עלולה להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית באבחון.
רוב מקרי רשלנות רפואית באבחון מתעוררים כשמטופלים שסובלים מתסמינים, מאובחנים בטעות וכתוצאה מכך הם סובלים מפגיעה שניתן למנוע.
הפרעות נדירות שמחקות מחלות שכיחות יותר מהוות את האבחנות השגויות הנפוצות. לעתים קרובות, רופאים מזהים או מתעלמים מהתסמינים המוקדמים של המצבים הבאים:
במקרים רבים, מצבים אלה מופיעים עם תסמינים שמדמים מחלות שכיחות יותר, כגון אלרגיות למזון, הריון, תסמונת קדם וסתית, כאבי ראש, הצטננות, כאבי גב, דלקת פרקים ועייפות כללית. רק עד שהטיפולים הראשוניים נכשלים, הרופאים מתחילים להטיל ספק באבחון ובתוכנית הטיפול המקורית.
לפעמים, כמעט בלתי אפשרי להבחין במצבים מסוימים כאשר הם מוצגים לראשונה. וזה לא הכול. אין זה מציאותי לבדוק מיד הפרעות נדירות, ולכן רוב מקרי רשלנות רפואית באבחון מתעוררים כאשר רופא היה צריך לדעת על סמך סימפטומים מתמשכים וטיפולים כושלים, שהוא קבע אבחון וטיפול שגוי.
למרות שזה נשמע כמו סרט הוליוודי, רופאים מאבחנים באופן שגוי מטופלים עם מצבים חמורים או סופניים שלא היו להם. סוג זה של אבחון מוטעה עלול לגרום למטופלים לעבור כימותרפיה או ניתוחים מיותרים. ברגע שמטופלים מקבלים אבחנה, לעתים רחוקות הרופאים המטפלים חוזרים ומטילים ספק בתוצאות הבדיקה הראשוניות.
הנפגעים יכולים לתבוע פיצויים אם עברו טיפול מיותר שגרם להם למחלות גופניות ולהפסדים כספיים. מטופלים עשויים לבקש תשלום עבור סבל רגשי ועוגמת נפש שנובעים מאבחון שגוי.
אבחון הוא אמנות ומדע. גם הרופאים הטובים ביותר עשויים שלא לאבחן נכון מצב נדיר. התדיינות בגין רשלנות מקצועית באבחון תלויה לעתים קרובות בקביעה האם האבחנה השגויה הייתה סבירה או לא, בהתבסס על עובדותיו ונסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
ברוב המקרים, שופטים שואלים אם רופא עם ניסיון דומה באותו תחום היה מאבחן גם הוא את המצב באופן שגוי. עדים רפואיים מומחים נדרשים לעתים קרובות להעיד בתביעות רשלנות רפואית מורכבות.
תובעים שנפגעו יכולים להגיש תביעות רשלנות רפואית באבחון כנגד כל איש מקצוע בתחום הבריאות, לרבות אחיות מוסמכות, עוזרי רפואה, כירופרקטים ורופאי שיניים. רופאים שמאבחנים באופן שגוי מצבים שכיחים, כגון טעות בהתקף לב בגלל שפעת, או שאינם מפנים מטופלים לרופאים מומחים, עלולים לשאת באחריות האבחון המוטעה.
החוק אינו מחייב רופאים באחריות משפטית לכל שגיאות האבחון, וברוב המקרים מטופלים חייבים להוכיח ארבעה טיעונים על מנת לנצח בתביעת רשלנות רפואית באבחון:
רוב מקרי הרשלנות הרפואית תלויים בשאלה האם הרופא התרשל והאם רשלנות זו פגעה במטופל? יתכן שיידרשו כמה ביקורים, או התייעצויות עם כמה רופאים, כדי לקבל את התשובות לשאלות. לא כל אבחנה שגויה תומכת בתביעת רשלנות רפואית באבחון, אבל יתכן שמקרים מסוימים יהוו עילה לתביעה.
עורך דין מומחה בתחום מתייעץ עם מומחים רפואיים לבדיקת המקרה שלכם ויקבע אם אתם זכאים לפיצוי בגין אבחנה שגויה או שהוחמצה.
אבחון מוטעה או אבחנה מושהית אינם מספיקים כדי לבסס עילת תביעת רשלנות רפואית באבחון. רופאים מיומנים יכולים לבצע שגיאות אבחון גם כאשר הם נוקטים בזהירות סבירה בקביעת האבחנה.
המפתח הוא לקבוע האם הרופא התנהל במיומנות, שכוללת הערכה של הפעולות שהרופא נקט בהן או נמנע מנקוט בהן כשהגיע לקביעת האבחון. כלומר, בית המשפט יבחן אם הרופא נקט בשיטת “האבחנה המבדלת”, בקביעת האבחון.
ברוב המקרים, בתי משפט בוחנים התנהלות רופאים לפי תקנות המקצוע הנוגעות למדיניות בתי חולים שמעסיקים רופאים עם אותה רמת ניסיון בתחום העיסוק שמהווה את הבסיס לתביעה. לדוגמא, אם ארבעה מתוך חמישה רופאים היו מזמינים בדיקת דם על סמך תסמיני המטופל, והרופא של המטופל לא עשה זאת, התנהלותו עשויה לתמוך בטענת רשלנות רפואית באבחון.
גם ההפך הוא הנכון. אם ארבעה מכל חמישה רופאים לא היו מזהים א המצב, הרופא המטפל עשוי להימנע מאחריות. לעתים קרובות, רופאים נדרשים לבחון את התיקים הרפואיים של מטופל שנפגע, ולהעיד ע סטנדרט הטיפול המקובל במקצועם.
אבחנה מבדלת, או אבחון דיפרנציאלי, הוא שיטה מערכתית בה משתמשים רופאים לזיהוי מחלה או מצב במטופלים. בהתבסס על הערכה ראשונית של המטופל, הרופא עורך רשימת אבחונים לפי הסבירות.
בשלב הבא הרופא בודק את עוצמתה של כל אבחנה על ידי ביצוע תצפיות רפואיות נוספות על המטופל, שואל שאלות מפורטות אודות הסימפטומים וההיסטוריה הרפואית, ומזמין בדיקות או מפנה את המטופל למומחים.
באופן אידיאלי, מספר אבחנות פוטנציאליות יישללו עם התקדמות החקירה, ורק אבחנה אחת תישאר בסוף. כמובן, לאור האופי הלא-ודאי של הרפואה, זה לא תמיד המקרה, ולעתים, לאחר בירור נוסף, הרופא יגלה מידע אחר שיגרום לו להוסיף לרשימת האבחון הדיפרנציאלי.
בתביעת רשלנות רפואית באבחון, המטופל נדרש להוכיח שרופא אחר עם מומחיות דומה, בנסיבות דומות, לא היה מאבחן את מצבו באופן שגוי. במובן המעשי, התביעה צריכה להוכיח אחד משני תרחישים:
לפעמים רופא אינו מצליח לאבחן נכון את המצב מכיוון שהוא מסתמך על תוצאות שאינן מדויקות מבדיקות מעבדה, מסרטי רדיולוגיה או מסוגים אחרים של בדיקות. מצב זה עשוי להתקיים באחד משני אופנים: או שציוד האבחון היה לקוי, או שאירעה טעות אנוש, למשל:
למרות שהרופא אינו יכול להיות אחראי לרשלנות רפואית במצב זה, יתכן שאדם אחר יימצא אחראי, כמו הטכנאי שקרא באופן שגוי את שקופית הפתולוגיה. שוב, על המטופל להוכיח כי הטעות נבעה מרשלנות.
על המטופל להוכיח גם שמקרה רשלנות רפואית באבחון מצד הרופא, או אבחון מושהה גרמו לפציעתו או למצבו של המטופל להתקדם מעבר למקובל, אם האבחנה הנכונה הייתה מתבצעת במועד, וכי להתקדמות זו הייתה השפעה שלילית על החמרת מצב המטופל.
בגלל אבחנת סרטן מושהית, למשל, מטופל עלול לעבור משטר טיפולי חמור יותר, כגון כימותרפיה, או שהוא נפטר מכיוון שהסרטן שלח גרורות בגוף וכבר לא הגיב לטיפול. לפעמים מטופל יכול להוכיח נזק גם אם עדיין ניתן לטפל במצב, לדוגמא, בחלק ממקרי הסרטן איחור בטיפול מגביר את הסיכון להישנות המחלה.
במקרה הנדיר שרופא מאבחן מטופל עם מצב או מחלה שאין לו, המטופל יכול גם להוכיח פגיעה בהיבט של חרדה, לחץ, בעיות רפואיות והוצאות עקב טיפול מיותר.
במקרי אבחון שגוי, לא תמיד הרופאים גורמים לנזק ישיר, והם עשויים לטעון בכתב ההגנה שלהם שגם אבחון נכון לא היה משנה את מצב המטופל. לדוגמא, יתכן שרופא לא זיהה סוג נדיר של סרטן שלא ניתן לריפוי. רוב המקרים שקשורים לאבחונים כוזבים או מאוחרים תלויים בשאלה האם המטופלים סבלו מנזקים שמיוחסים רק למקרי רשלנות רפואית באבחון.
כדי לתבוע נזקים כספיים מרופאים או מצוותים רפואיים, המטופלים צריכים להגיש ראיות שמוכיחות כי האבחנה השגויה של הרופא גרמה להם לנזק משמעותי יותר מהמצב הבסיסי. דוגמא אופיינית כולל החמצת סימנים מוקדמים לסרטן השד כאשר ניתן היה לטפל במחלה. שגיאה זו עלולה לגרום להתפשטות הסרטן, מה שמחייב טיפול פולשני יותר או אבחון סופני.
באופן דומה, מטופלים שעברו הליכים מיותרים וכתוצאה מכך סבלו מתופעות לוואי כואבות, עשויים גם הם לתבוע פיצויים. האחריות להתדיינות אבחנתית מוטעית בדרך כלל נקבעת אם המטופל סבל מנזקים ייחודיים וניתנים למניעה כתוצאה מטעות הרופא.